כרמי היקב פזורים ביער יתיר ולאורך נחל ענים והדרך הרומית. בעת נטיעת היער התירה קק"ל את הגאיות שבין ההרים לשימוש כמטעים. מגוון חלקות כרם קטנות משתלבות כפסיפס ביער. לכל חלקה מאפיינים ייחודיים. סוג הקרקע, רום הכרמים, שיפוע וזווית המדרונות, המסלע המשתנה ואוסף הזנים הנטועים מגדירים חלקות מבודלות, היוצרות יינות שונים מאוד באופיים. היינות מהחלקות השונות מהווים אבני יסוד בתהליך יצירת הממסכים השונים לכדי יין מורכב והרמוני המבטא את אופי האזור.

מבנה מרשים זה צופה על יער יתיר, כרמיו והנגב בואך הים התיכון, מגובה של 687 מטר מעל פני הים. מצודה זו הוקמה בשנת 1967, על מנת לסייע ליערנים במגורים ובשמירה על היער. המצודה יושבת במפגש שבין כביש 316 ושביל ישראל.

התחנה הינה חלק מרשת בינלאומית החוקרת את קליטת הפחמן מהאטמוספירה ובמעורבות היער בתהליך. הממצאים על תרומת עצי האורן והיער לקליטת הפחמן הינם מרתקים. בתמונה התורן המתנשא ל-19 מטר וחלק מציוד המחקר שמותקן עליו.

יער יתיר ניטע בשנות הששים של המאה הקודמת על ידי קק"ל כחלק מחזונו של ראש הממשלה דוד בן גוריון להפרחת הנגב. המאמץ הלאומי והנחישות הצליחו והיער משתרע כיום על כ-40 אלף דונם, ומתקרב לחמישה מיליון עצים. ביער נטועים עצי אורן ירושלים, ברוש, זית, חרוב, אלה ומינים פורחים של אקליפטוס. היער הפך לריאה ירוקה המהווה יעד למחקר אקולוגי. יערני קק"ל, הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות טרחו לחפש חלקות חקלאיות במרחבי היער שהוכשרו לטובת החקלאות המשגשגת של כרמי יין, דובדבנים, פרחי אדמונית ליצוא ומטעים שונים.

הכפר המקראי והתלמודי ענים שבנחלת שבט יהודה ("וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים”, יהושע ט"ו, נ) אובזביוס, הכומר הרומאי מקיסריה בן המאה הרביעית, מציין באונומסטיקון "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של היהודים נקרא עניה. ט' מילין מחברון דרומא". בתי הכפר חצובים בסלע הקרטון הרך שמתחת לשכבה הנארית הקשה. בכפר כחמישים מתחמי מגורים, מערות קבורה ואזור מתקנים חקלאיים כמו, גת, בית בד ובורות מים. בחלקו הבולט והמרשים בית כנסת האופייני לאזור ולצדו שרידי מצודת הכפר. עיסוקם המרכזי החקלאי של תושבי האזור היה היין, שהיווה את הענף הכלכלי המוביל עד הכיבוש המוסלמי הקדום שהרס את תעשיית היין באזור.

ביער יתיר נמצאה גת משוכללת שכוללת משטח דריכה, בור סינון ושיקוע ואת ה'יקב'. את בור הקליטה של היין ניתן לראות באופן ברור. על פי מחקר שנעשה בשיתוף עם יקבי כרמל, נראה כי תהליך התסיסה בעת הקדומה נמשך כחמישה ימים, שלאחריו סונן היין ונזל אל היקב. משם על ידי ה'מחץ', כלי גדול וייחודי לאיסוף, היין מולא בקנקנים שנשרקו בטיט ונשמרו לצריכה בהמשך.

העיר ערד התקיימה מגידולים חקלאיים כגון, דגנים, יין, קטניות, זיתים ומרעה. בנוסף נמצאו בעיר שרידי מסחר בביטומן מלח, עורות וכלי עיבוד. העיר התפתחה מהתקופה הכלקוליתית ועד שלהי תקופת הברונזה, והיא פרושה על פני מאה דונם. העיר, מהקדומות בארץ, תוכננה לפי אזורים ורחובות וניקוז הגשמים לבור המים. בעיר מספר ממצאים מרשימים, בהם (מאגר) בור מים, שרידי מקדש אלילי קדום ושרידי ה'בית הערדי', סגנון בנייה כנעני ייחודי שמיניאטורה שלו גם נמצאה בחפירות. בנוסף, התגלה כלי קדום לייצור בירה (שיכר). העיר ננטשה כנראה עקב שינויי אקלים שהמעיטו את הגשמים וכן שינויים גיאו-פוליטיים במרחב.

התל המרשים, השוכן בגובה של 576 מטר מעל פני הים, מתנוסס מעל בקעת ערד ומשקיף על הדרך הקדומה העולה להר ועל העיר והחקלאות הקדומה והנוכחית. המצודה התפתחה בתקופת ההתנחלות העברית המפורזת ובהמשך נבנתה כיחידות מצודה. בתוך המצודה נמצאה במה (מקדש), התואמת את דגם המשכן בציר מזרח מערב. הבמה העברית הקדומה עובדה על ידי משפחות כהונה מוכרות מהתנ"ך. השרידים המקוריים של הבמה נלקחו בחלקם למוזיאון ישראל. הבמה כוסתה בעפר בימי המלך יאשיהו וכך למעשה שרדה עד החפירות באתר. המצודה תפקדה בתפקידה לפחות עד התקופה הפרסית. במצודה התגלתה מערכת מים מרשימה שנחפרה על ידי יהודה גוברין. בפינה הדרום מזרחית של המצודה התגלה אוצר אוסטרקונים של מפקד המצודה אלישיב בן אושיה השולח לחיילים בנגב לחם ויין ומוצרים נוספים.